פסק-דין בתיק ב"ל 57968-09-11

1.         ועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 20.9.11, כי נכותה הרפואית הצמיתה (להבדיל מנכות זמנית) של המערערת, בגין פגיעה בעבודה מתאריך 14.10.10, הינה 0%, בתחולה מ-1.12.11.

על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים הגישה המערערת את הערעור שלפני.

2.         סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995- (להלן - החוק) קובע, כי:

"החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה..."

אשר על כן, מוטל עלינו לבדוק, האם קיים פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים.

3.         בהודעת הערעור טוענת המערערת, כי היא זכאית לנכות צמיתה בשיעור הפסיכיאטרי בשיעור 5%, תוך התאמה לסעיף 34(א)-(ב) לרשימת סעיפי הליקוי.

            המערערת לא תמכה טענותיה במסמך רפואי, או בחוות דעת כלשהי, אלא היא מבססת טענותיה על חוות הדעת הרפואית של הפסיכיאטר, אשר אליו פנתה הועדה לצורך קבלת יעוץ.

4.         נציין, כי המערערת נפגעה בתאונת דרכים, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה בתאריך 14.10.10, והמציאה תעודות אי כושר לתקופה מ-15.10.10 ועד 30.11.10.

לפני הועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה בתאריך 26.4.11, טענה המערערת, כי היא סובלת מכאבים חזקים בגב תחתון, וכן מבעיה בצוואר, וכי ילדה שבועיים קודם לכן בניתוח קיסרי.

המערערת טענה, כי מאז התאונה, היא סובלת מדיכאון ופוחדת לנסוע בכביש, וכי לא חזרה לעבודה לאחר הפגיעה.

הועדה מדרג ראשון ציינה, כי המערערת היתה בהיריון בעת התאונה, ועל כן לא בוצעו צילומי רנטגן ובדיקות הדמיה, אולם הועדה לא מצאה הגבלה כלשהי בגב הקשורה לתאונה, וקבעה כי החל מ-1.12.10 (תום תקופת אי הכושר), לא נותרה למערערת נכות הקשורה בתאונה.

5.         המערערת הגישה ערעור עורך דין על החלטת הדרג הראשון, וכל אשר נטען בערעור הינו, כי החלטת הדרג הראשון אינה מתחשבת במצבה הרפואי האמיתי של העוררת, וכי היא סובלת מהגבלת תנועה.

אין טענה בערר על הגבלה פסיכיאטרית כלשהי.

לא צורף לערר מסמך או חוות דעת פסיכיאטרית כלשהי, ואין בערר הפניה או טענה לתחולה של סעיף ליקוי פסיכיאטרי.

נדגיש, כי בערר לא צוין שהעוררת לא שבה לעבודה, או שקיימת מגבלה כשלהי לשובה לעבודה.

6.         הדיון לפני הועדה הרפואית לעררים נערך בנוכחות המערערת ובנוכחות בעלה וכן בנוכחות עורך דין טהא יונס.

מפרוטוקול הועדה לעררים עולה, כי המסמכים שהמציאה המערערת, הינם סיכום אישפוז מבית חולים נהריה מ-17.10.10, וכן תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, וכי היא מסרה, כי היא ממשיכה בטיפול פיזיותראפיה ובטיפולים אצל אורטופד, ואף ציינה כי היא ממשיכה בעבודתה (ס' 14 לפרוטוקול הועדה לעררים).

המערערת התלוננה על דיכאון, סחרחורת ופחד מנהיגה, אולם אין תלונה כלשהי לפני הועדה, כי לא שבה לעבודה, או כי יש לה מגבלה כלשהי לבצע את אותה עבודה שביצעה קודם לכן.

המערערת נבדקה אורטופדית ע"י הועדה הרפואית לעררים, אשר הדגישה, כי מאז התאונה (ואף לאחר הלידה), לא בוצעה למערערת בדיקת דימות כלשהי, וכי על סמך בדיקה גופנית, אין חוסר נוירולוגי והבדיקה האורטופדית אינה מצביעה שנותרה נכות כלשהי בהיבט האורטופדי.